.בקרתי בתערוכה בשם סלמה/הרצל: מבטים מדרום תל-אביב, המוצגת בימים אלה ב"סדנאות האמנים"של תל-אביבהתפעלתי מאוד ואני ממליץ לכם לרוץ ולבקר בתערוכה.
האוצרת דליה מנור, מתוך זווית ראייה הדוקה ומנומקת של הנושא, ריכזה עבודות של אמנים חשובים שפעלו ופועלים בדרום תל-אביב. מסביב לנושא סביבתם שהוא, שכונות הדרום העלובות עם יופין הצובט ודריסתן הנמשכת ע"י המנופים ומגדלי המשרדים והמגורים שטורדים אותן ואת יושביהן מן העולם. ציורים, תצלומים ועבודות וידאו של דוד ריב, סיגלית לנדאו, מירי סגל, מירה רקנאטי, ברי פרידלנדר, דני קרוון, מיכל גולדמן, דרורה דומיני, טליה ישראלי, תרצה פרוינד וראג'י בטחיש, מוצבים בטעם רב ובשום שכל בגלריה וקטלוג שצריך להביאו הביתה, נלווה אליהם.
ישבתי 12 דקות וצפיתי בנשימה עצורה בסרט שכותרתו: רח' 269 מס' 1 - הכתובת של הבית שצולם עם משפח הדייגים ההיהודית-תוניסאית שגרה בו, על חייה התוססים. היום הבניין הזה הוא מוזיאון אצ"ל, המכאיב לעיניים עם הארכיטקטורה המנייריסטית האיומה שלו.
הסימן הכי טוב לעצמתה של התערוכה היא העובדה שהתמונות שלה מלוות אותי ואינן מרפות ממני מזה כמה ימים.
יום ראשון, 23 בנובמבר 2008
יום שני, 10 בנובמבר 2008
הימין מתאונן על "פסטיבל רבין"
זה 13 שנה, מדי שנה בשנה במשך שבוע-שבועיים, מתקיימים אירועים רבים ושונים, ממלכתיים, ציבוריים ופרטיים לציון יום השנה להירצחו של ראש ממשלת ישראל ושר הבטחון יצחק רבין ז"ל.
אוהביו ומוקיריו של רבין אינם זקוקים לתאריך, כיוון שעננת העצב על מותו והדרדור המתמיד של המדינה מאז, בכל התחומים, מלווה אותם יום יום.
בכל שנה אנשי הימין מעקמים את אפם ומביעים את סלידתם מ"פסטיבל רבין" בטענה שהשמאל מצביע לעברם ומטיל עליהם את אשמת הרצח.
בלי להיכנס לעצם הטענות והתחושות של אנשי הימין, כדאי להזכיר עובדה פשוטה: הם עצמם אשמים בהתמשכות אירועי יום הזיכרון על פני ימים רבים.
בחדשים שלאחר הרצח, עדיין בתוך ההלם, חיפשו בממשלה את הדרך להכריז על יום זיכרון ממלכתי ליצחק רבין, והוכנה הצעת חוק לכנסת בנושא זה. אז התעורר ויכוח על קביעת התאריך של יום הזיכרון ל-4 בנובמבר בכל שנה. יום הרצח.
אנשי הימין וחלשי דעת בשמאל החליטו שיום הזיכרון הממלכתי יחול בתאריך העברי: י"ב במרחשוון, ונימוקיהם עימם. אבל קביעת התאריך העברי דווקא נעשתה במגמה ברורה לטשטש את עצמת הזעזוע של ה-4 בנובמבר ולמסמס את רושם "ילדי הנרות" ואת מה שהתחיל להיקרא "מורשת רבין", דהיינו חתירה בלתי נלאית להשגת שלום בין מדינת ישראל ובין הפלשתינים ומדינות האיזור.
כחבר ב'עמותה להנצחת יצחק רבין ומורשתו', הצעתי במפגיע שהתאריך ייקבע וייקרא ד' בנובמבר. מובן שטענת המתנגדים המיידית הייתה שאין זה תאריך עברי. על כן הזכרתי להם את יום כ"ט בנובמבר, יום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, יום שהפך עברי למהדרין. אך ללא הועיל. הם דחוני בקש.
חשוב לזכור שפעם בכל 19 שנים הלוח העברי והלועזי נפגשים באותו יום, ושבכל שנה הרווח שבין שני התאריכים יכול להתארך מיומיים ועד לשבועיים. וכך, השבת הסמוכה ל-4 בנובמבר היא יום עצרת ההמונים בכיכר רבין, ויום הזיכרון הממלכתי ואירועים אחרים משתרעים על פני ימים רבים.
אני חדלתי מבוא לטקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל משום שחרה לי לראות בכל שנה את ראשי המסיתים ועומדי על המרפסת בככר ציון יושבים אחר כבוד בשורות הראשונות השמורות לשרים ולח"כים... גם מהאירוע השנתי של הדלקת נר לזכר רבין בבית הנשיא ופתיחת אירועי הזיכרון הדרתי את רגליי מכיוון שעדיין חרות בזיכרוני נאום ההסתה המחריד (שהושכח) של ח"כ קצב נגד רבין שנישא ברמקול ממרומי ככר דיזנגוף לאחר הפיגוע הקשה ב'דיזנגוף סנטר'.
וכדאי שאנשי הימין מתלוננים נגד "פסטיבל רבין" ידעו שידם היא שהייתה במעל הזה.
יום שלישי, 4 בנובמבר 2008
קינה ליצחק רבין
ולרגע לא היתה ארץ...
קינה ליצחק רבין 4.11.1995
מאת ראובן וימר
וּלְרֶגַע לֹא הָיְתָה אֶרֶץ
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם
שֶׁנִּפְעֲרָה בֵּינוֹת לָאֲנָשִׁים
וּבְלִבָּם, הַגְּבוּל נֶחֱרָץ
מוּאָר לְפֶתַע בַּהֶבְזֵק
שֶׁל יְרִיּוֹת שָׁלוֹשׁ!
וּמִי אֲשֶׁר שֶׁלַּח נָפְשׁוּ
עַל קִדּוּשׁ הַשָּׁלוֹם
(יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֶנּוּ)
לֹא, כִּי נַפְשׁוֹ נִטְלָה מִמֶּנּוּ
בְּכוֹחַ הַמִּלִּים הַנּוֹרָאוֹת
וְהָאָרוֹן, בְּתַהֲלוּכַת הַזְּוָעוֹת.
וּלְרֶגַע לֹא הָיְתָה אֶרֶץ
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם
שֶׁהוּאֲרָה בִּלֶהָבַת נֵרוֹת
וְהַכִּכָּר, בְּלֵב אֵימָה
חֲסְרָה לְהֶרֶף פְּעִימָה
וּלְרֶגַע לֹא הָיָה שָׁלוֹם.
אֵיכָה כָּבָה, נָפַל שָׁדוּד
חָיָל, לֹא עוֹד יָקוּם
וְהַשָּׁלוֹם - עֲפָרו
וּלְשָׁלוֹם - עֲפָרוֹ.
כָּבֵד הָאֵין מִנְּשׂוֹא
בְּכָל אֲשֶׁר נָבוֹא.
וּלְרֶגַע לֹא הָיְתָה אֶרֶץ
וּלְרֶגַע לֹא הָיָה חֲלוֹם.
יום שבת, 25 באוקטובר 2008
ציפי לבני יכולה להקים ממשלה היום!
כיום, כוח ההחלטה על הכיוון הפוליטי של המדינה ווהמפתחות של הקמת ממשלה בישראל מונחים בכיסו של מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף. כל מנהיגי המפלגות ובראשם ציפי לבני חייבים לרקוד לפי חלילו של הרב הנכבד הזה.
מה ציפי לבני יכולה לעשות? הרבה.
הנה רעיון: ציפי לבני יכולה להיענות היום לכל הדרישות הכספיות של ש"ס ולהקים ממשלה בעלת רוב יציב בכנסת, לאלתר.
בתוך כמה שבועות, ש"ס כדרכה, תפר את חובת הנאמנות לקואליציה ובדרישה לעוד תקציבים לנאמניה וכיבודים לעסקניה או בתירוץ מדיני באשר לירושלים, תמנע או תצביע נגד התקציב או נגד החלטה של הממשלה.
ציפי לבני תגיש מייד את התפטרותה לנשיא המדינה (כשזה יהיה באותו יום בישראל) ויוכרז על בחירות חדשות!
התוצאות:
א. אהוד אולמרט יחדל להיות ראש ממשלה קבוע, זמני או בנבצרות, החל מהיום.
ב. ציפי לבני תלך לבחירות כראש ממשלה מכהן ולא כאחד המתמודדים מעוטי הסיכוי בקדימה.
ג. נתניהו ייוותר עם חצי תאוותו בידו.
ד. אחרי הבחירות ציפי לבני תקים קואליציה מבוססת על פי מצעה המדיני בלי כבלים ש"סיים על רגליה ובלי להרוס את הכלכלה כתוצאה מתביעות סחטניות של "שותפיה, העבודה הגימלאים וש"ס.
אודה למי שקורא שורות אלה אם יעבירן לאלתר לתשומת ליבה של ציפי לבני או לאחד מיועציה הקרובים.
-----------------------------------------------------------------
-----------------------------------------------------------------
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראובן וימר (נולד ב-1937 בחיפה,) הוא פרסומאי ישראלי, סופר ומתרגם.
בשנת 1963 החל לעבוד בתחום הפרסום: טבע ססמאות פרסום רבות המוכרות עד היום, בהן טוב לי עם עלית, איזה זיפ שותים היום, החמצן של המדינה ורבות אחרות, וכן שמות מותגים כגון "כספומט", "נשיקולדה", "פלא-פון" ואחרים., ובשנת 2006 זכה לאות הוקרה על מפעל חיים בתחום.
מספריו:
· השכל של הפרסום (1993)
· ל"ו משלי לה-פונטיין (איורים: דן קדר, 2006)
· כל משלי לה-פונטיין (איורים: גוסטב דורה, 2007)
· משלי זן (חדש) (2008)
· משלי לאדינו (חדש)(2008)
· ספרי ראובן וימר
הירשם ל-
רשומות (Atom)
